"…הבן שלנו, איתן, עבר ניתוח בשניידר ולאחריו שוחררנו עם המשך טיפול למשך שבוע של צפורל. את הספר המקסים שכתבת התחלנו לקרוא כשהגענו הביתה. ומאז – סיפור אהבה. איתן התאהב בטובי, צחק מהשיקוי בריח של ביצה וביקש שנקריא לו את הספר שוב ושוב. […] איתן ישן עם הספר ("אני ישן עם טובי") במיטה כל לילה וקם בבוקר לשתות תרופה בשמחה ("אני אספר לטובי שהשיקוי היום יצא טעים"). אז רק להגיד תודה. אין מילים להודות. פשוט עונג צרוף, שמחה גדולה והכרת הטוב מעומק הלב."